יום-יום

שימבורסקה סופרסטאר

הררי מילים כבר נאמרו ונכתבו על המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996. אין הרבה מה להוסיף עליהן, רק התייחסות קצרה לסרט תיעודי עליה ועל שירתה שיוקרן בפסטיבל הקולנוע שייערך בחיפה בחוה"מ סוכות – "סוף והתחלה: ויסלבה שימבורסקה".

זה הסרט התיעודי השני על ויסלבה שימבורסקה שמוקרן בארץ, את הראשון ("החיים נסבלים. לפעמים") תרגמתי לעברית לפני כשנה, כשהוקרן בסינמטק תל אביב, והבוקר נזדמנה לי צפייה בסרט השני, "סוף והתחלה".

ונדמה שלא משנה עד כמה מסור הקולנוען, עד כמה הוא מעריץ את נושא הסרט שלו, עד כמה בקיאים ורהוטים מרואייניו, עד כמה משעשעות האנקדוטות שבפיהם ועד כמה חיננית ומקסימה דמותה של שימבורסקה על המסך, אין דבר שיכול ללכוד את הקסם שלה ואת החדות של אבחנותיה טוב יותר משיריה. כשמנסים לקרוא שירה מחולקת לכתוביות, כשאי אפשר להתמהמה על המילים הכתובות, ואת המילים שאומרת המשוררת בשפתה לא מבינים, עלול להתפספס משהו מהעוקץ ומהיופי. האישה הצנועה הזו, מלאת החיים וההומור, החרדה לפרטיותה והקנאית לאוסף הפיצ'פקעס שצברה בנסיעותיה המרובות ברחבי העולם, היא משוררת. לא כוכבת סרטים.

העונג האמיתי טמון בקריאת שיריה. יש אמנם גם מידה לא מעטה של הנאה בהקשבה לה מקריאה אותם בשפת המקור ובהתבוננות באישה הזאת, בתווי פניה, בשפת גופה, באצבעותיה שלא מרפות מהסיגריות ובעיניים שלה. (הערה שכלל לא קשורה לעניין הפוסט – דרך אגב – אחרי כמה דקות של התבוננות בפניה מקרוב עלתה בי המחשבה המשונה מאוד שדנה ספקטור, כשתהיה אישה זקנה, עשויה להיראות ממש כמו אותה משוררת פולנייה. קשה להתעלם מהדמיון, נדמה לי..) נעים להביט בה, להקשיב לה, לעקוב אחריה מקרוב כמו שנעים להתבונן בכל אישה שהיינו רוצים ללמוד ממנה משהו, שהיינו שמחים לאמץ את ההומור שלה, את השקפת העולם שלה, את הגישה שלה לחיים האלה. יש כל כך הרבה יופי פוטוגני, כריזמטי ומעורר השראה באהבת האדם שבה, בהתפעמות שלה ממנו על כל פגמיו וחולשותיו של היצור החלקי הזה, ועם כל הצער, כפי שהיא מנסחת זאת, הגלום בכך שכדי לקיים חיים, יש הכרח לגדוע חיים אחרים.

הצפייה בסרט מהנה, ללא ספק, משעשעת לרגעים, מעוררת מחשבה ומותירה את הצופה כשעל פניו חיוך מסויג, או אולי הסתייגות מחויכת. אבל כל זה אך ורק בזכות השירה. כל השאר – פרשנויות, תמונות מחייה, צילומי נוף יפהפה ואפילו בדיחה אחת – לא מוסיפים ולא גורעים, רק מפוזרים מסביב כמו אבקת סוכר על עוגה משובחת ממילא. הכול הכול הכול כבר טמון בשירה שלה.

הפולנים מעריצים אותה, את זוכת פרס הנובל שלהם, וכמו שאומר הבמאי הפולני אנדז'יי ויידה לקראת סיום הסרט, "אני חושב שדבר נפלא ונהדר הוא שיש לנו אישה כזו, מישהי שמביטה כך על המציאות שלנו, עם כל הטעויות ומעשי הטיפשות שיש בה. העובדה שיש לנו מישהי כמו שימבורסקה היא פנטסטית." אני מניחה שההערצה הזו, המוצדקת בעיניי, היא שמביאה אותם לצלם עוד ועוד סרטים על האישה הזו, שמעידה על עצמה שאינה אוהבת לדבר על עצמה.

ואם לא להגיע להקרנת סרט תיעודי על האישה הפנטסטית הזו, לפחות לשלוף מהמדף אחד מספרי השירה שלה, בפעם המי יודע כמה, ולהיזכר איך מילים, ובמיוחד בידיהם של משוררים, ובמיוחד משוררת כמו שימבורסקה, יכולות להיות הדבר הכי מנחם בעולם.

(חשוב לציין, למי שבכוונתו להגיע לסינמטק חיפה לצפייה בסרט, הסרט דובר פולנית ורק השירים המצוטטים בו מתורגמים לעברית. כל השיחות עם שימבורסקה ועם המרואיינים האחרים מובאים עם כתוביות באנגלית בלבד)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s