מאמר של אשר שכטר במוסף "דה-מרקר" על האפשרות שהמודל הקפיטליסטי עומד לעבור טרנספורמציה בעקבות המחאה הגלובלית וההתעוררות החברתית, הפנה אותי להרצאה של טים ג'קסון שמנסה לקדם "מעבר לכלכלה בת קיימא המבוססת על הפחתת הצריכה הפרטית וקיצוץ בשעות העבודה."
במילים אחרות, טים ג'קסון (מחבר הספר שגשוג ללא צמיחה – Prosperity Without Growth) מבקש לטפח חזון שיביא לשיפור אמיתי באיכות החיים של בני האדם ולא רק ישכנע אותם שיש דבר כזה תוך שימוש במונחים כמו "צמיחה בתל"ג".
המגמה המינימליסטית נהיית כורח המציאות לאור הידלדלות המשאבים הטבעיים וכתוצאה מהעובדה ש"השמיים הם הגבול", לא כסיסמה שמרמזת על כך שבעצם אין גבול, אלא כהגדרה ברורה של גבולות כוכב הלכת הזה כגבולות חד משמעיים שאי אפשר להתחכם להם במינופים, באשראי או בגלגול הלוואות והעלאת מיסים. מה שיש זה מה שיש ויפה שעה אחת קודם ללמוד להסתפק בזה.
טים ג'קסון עוסק בנזקי הצמיחה-לשם-צמיחה ומציע מודל כלכלי שבו "השקעה" לא מיועדת להגברת הצריכה ולייצור עוד הון, אלא לשימור "הנכסים האקולוגיים" ולהעלאת רמת החיים של האזרחים לא רק במובן החומרי אלא גם במובן הפסיכולוגי, התרבותי והקהילתי. השקעה כזו היא מה שהוא מכנה "השקעה אלטרואיסטית" – השקעה שתורמת לסביבה ולחברה, השקעה שיש בה חזון אמיתי, בניגוד לכזו שתכליתה היחידה להגדיל את הונו הגדול ממילא של איל הון על חשבון מיליארדי צרכנים שקונים וקונים וקונים, לא כי יש להם כסף, אלא כי המערכת הבנקאית מעודדת אותם לצרוך כדי "להצמיח" את ה"משק" תוך שהם מכלים את חסכונותיהם ושוקעים בחובות.
ה"צמיחה" שג'קסון מבקש להמיר ב"שגשוג" היא אותה צמיחה כוזבת שבשבועות האחרונים נחשף להמונים פרצופה האמיתי: מרתפים חשוכים של חובות ואשראי. אנשים ישלמו עוד עשרות שנים על הדירה שלהם, על המכונית, על הפלזמה ועל המחשב ועל החליפה. זה שיש להם את כל הדברים האלה לא מצביע על כך שהם אמידים, שהם נהנים מרווחה כלכלית, אלא בהרבה מקרים, זה מלמד דווקא על ההפך.
ג'קסון לא מבקש למוטט את הקפיטליזם, הוא מבקש לשדרג אותו למודל שמאפשר פריחה לכל פרט בחברה ולא סתם צמיחה כלכלית של משק ערטילאי כלשהו, של מדינה כזו או אחרת, או של יד נעלמה אבל אינטרסנטית להפליא שבשבועות האחרונים מתגלה יותר מטפח ממנה… פריחה שתביא לשיפור ממשי באיכות החיים – לא מספיק שלאדם יש קורת גג, פת לחם וחולצה. יש צורך ביותר מזה כדי שאדם ירגיש שיש לו חלק בשגשוג הכלכלי שכולם מדברים עליו כשהם קוראים לו מפונק, מציעים לו לעבור לפריפריה ולעשות הסבה מקצועית כי משורר/אקדמאי/קולנוען זה לא מקצוע וכדאי שיחפש לו איזו נישה בשוק ההייטק או בשוק ההון אם הוא רוצה להזדקן פה בכבוד. המשרה שלו בחברה הקטנה שהוא עובד בה כבר שנים בשכר נשחק לא ממש מאפשרת לו להרגיש צמיחה או שגשוג כלכלי, אבל גם הבוקר הוא נדחק שוב לקרון של רכבת מאחרת בדרכו למשרד, קורא בעיתון על עוד טייקון שספק אם יחזיר את חובותיו ונבהל מעוד דיווח על גראד שנפל בדרום. האיש הזה זקוק להשקעה בעתידו, השקעה שיש בה חזון. וג'קסון מדבר אפילו על כלכלה שיש בה ענווה.
מצד אחד, אם לתמצת את תורתו למשפט אחד קצר – טים ג'קסון דורש צדק, סביבתי וחברתי.
מצד שני, כשהוא נשאל בתום ההרצאה עד כמה הוא מאמין שפוליטיקאים בבריטניה ייענו לאתגר הזה, התשובה הדיפלומטית שלו מבהירה עד כמה רחוק מימוש החזון הזה ועד כמה קשה להתנער מקבעונות של מודלים כלכליים. אבל אופק זה דבר חשוב, במיוחד בימי מחאה שמגבשת מדי יום את רשימת הסעיפים בתביעה העיקרית שלה – צדק צדק חברתי.
(כאן יש אפשרות לצפות בהרצאה ולבחור כתוביות בשפה העברית)
** עדכון מדצמבר 2011 – דוגמה מעוררת השראה להשקעה חברתית וסביבתית מועילה. ועוד של בנק!
מינימליסטית wannabe 