יום-יום

מאפיה של אישה אחת ומוזיקה אלקטרונית ושנים-עשר שירי משוררים

ביום רביעי האחרון, זמן קצר אחרי שהתייצבתי במשרד, חניתי את אופניי וסיימתי לקלף מעליי את המעיל ואת הצעיף, התקשרה ד' ושאלה אם אני מכירה את ירונה כספי. "שם יפה", אמרתי לה, "מצלצל מוכר, כמו משהו ששמעתי, אבל אני לא בטוחה. מי זאת?" ואז ד' סיפרה שקראה כתבה בעיתון באותו בוקר על אלבומה החדש "מאפיה של אישה אחת" (פראפרזה על שם השיר של רוני סומק "מאפיה של איש אחד", שמבוצע באלבום). "את יכולה לשמוע כמה דוגמאות באינטרנט", הציעה ד', והוסיפה שההופעה לרגל השקת האלבום צפויה להיות הופעה שכולה שירי משוררים. "אני מזמינה כרטיסים." הודעתי לה. יום ההולדת של ד' התקרב, מצב הרוח שלי היה הרפתקני (…) והתחשק לי להפתיע את עצמי. אז במסגרת ההרפתקנות הסולידית בעליל שלי נמנעתי מלשמוע אפילו שיר אחד של כספי לפני ההופעה וקיוויתי שאהבתי לשירי משוררים היא ערובה מספיק טובה לערב מהנה.

וכך, בבוקרו של יום ד' אחד, גיליתי באיחור שתמיד עדיף על לעולם-לא מוזיקאית מוכשרת להפליא שיצרה אלבום יפהפה ולחצה לי על כל הקלידים של הלב. שירי אהבה ושירי שיגעון, שירים שנכתבו בעברית ושירים מתורגמים מרוסית, מפולנית, מערבית, מגרמנית, שיר של דוד אבידן, שיר של ויסלבה שימבורסקה ושיר של ברטולד ברכט.

"כספי פועלת בשולי המוסיקה הישראלית מאז שנות ה-90" נכתב עליה בכתבה שקראה ד' באותו הבוקר. אז אמנם שולי המוסיקה, חשבתי לעצמי, אבל בכל זאת, כתבה בעיתון גדול, מופע השקה לאלבום חדש, אני בטח לא היחידה שמגלה אותה הבוקר. התקשרתי ל"לבונטין 7" להזמין כרטיסים כדי להבטיח שלא אגיע לשם ואתקע בלי. אבל בערב גיליתי בדיוק מה פשר המילים "שולי המוסיקה הישראלית". קהל דליל התפזר באולם המרתף הקטן, והמראות הזכירו קצת מסיבות כיתה מפעם, באולם בית הספר. בפינת האולם ישבה כספי והתראיינה מול מיקרופון ומצלמה וכשסוף סוף עלתה לבמה עם נגניה התקרבו לעברם שלושה צלמים לתעד מקרוב את ההופעה. משהו נראה מוזר, כמעט כאילו אין שום מִתאם בין כמות הקהל לגודל האירוע. כספי פנתה אלינו ושיתפה אותנו בהתרגשותה, ומיד עם הצלילים הראשונים התמלא המרתף אווירה של רוק. מידת מה של מבוכה בגלל מספרם הקטן של האנשים שנדדו בחלל האולם כאילו מנסים למלא אותו, התפוגגה אל תוך המוזיקה ובאיזשהו שלב אפילו אני, מעריצה טרייה, הפסקתי לתהות. היא בטח רגילה, אמרה לי ד'. אולי ככה זה "בשולי המוסיקה הישראלית".

כספי ניגנה ושרה, רקדה, ירדה אל הקהל להתערבב בו קצת, ושבה אל הבמה, אפילו תקלה חשמלית בקלידים לא פגמה במהלך ההופעה, "אנחנו עושים פה אקספרימנט קטן", אמרה וניגשה לנגן שיר שבליווי הצליל הלא מתוכנן של הקלידים נשמע קצת כמו הומאז' ל"דלתות", ואחר כך אמרה שהיא לא יכולה להתאפק ושרה את "חוף" של רפי וייכרט בלי ליווי מוזיקלי, רק עמדה לבדה מול המיקרופון, מול הקהל, והגישה לו את מילות השיר. "כמה אומץ צריך כדי לעשות דבר כזה", אמרה לי ד' ומחאה כפיים במרץ. בכלל, היא פיזרה שם בנדיבות ובהתלהבות "ווהו!"ים ומחיאות כפיים כי הרגישה שאין מספיק כאלה, הקהל היה עייף ומנומנם מדי לטעמה. "מה זה הדרן אחד?" שאלה אותי בסיום ההופעה, "איזה מין קהל נותן לה ללכת אחרי הדרן אחד? זהו? מעילים והביתה?", ולפני שהספקתי לסקור את הקהל ולהחליט אם להפסיק למחוא כפיים, נדלקו כל האורות. ההופעה הסתיימה. יצאנו ורכשנו את האלבום ונסענו להקשיב לו בבית. וגם עכשיו, שעה שאני כותבת, הוא מתנגן בלופ כבר פעם רביעית. ובכל פעם שכספי מרימה את קולה ומושכת את ה"ותקווה" ב"מחסן ישן של כלים", אני מתרגשת מחדש.

ההופעה היתה אמנם אינטימית וקטנה, מול קהל של כמה עשרות בודדות בלבד, אבל בקלות אפשר היה לעצום עיניים ולדמיין את השירים האלה מרעידים רצפת רחבה גדולה מלאה רוקדים. שום דבר שולי לא היה בם.

לא כל זמר ומוזיקאי מוכשר הוא גם משורר, ולא פעם קצב מחשמל וביטים עמוקים ומוזיקה שאפשר להיאטם בה הרחק מלחצי היומיום, מחפים על שירה די דלה. אין המוני שירים מושרים בעברית שבהם המילים מרגשות ומכנסות אל תוכן את כל התחושות והזכרונות ברגעי ההאזנה לא פחות מכפי שהמוזיקה מצליחה לעשות זאת. וירונה כספי באלבומה החדש עושה את זה היטב. כמו שהיא אומרת בסיום הכתבה, "זה אלבום מוסיקה לפני הכל. לא משהו שבא לקדש שירת משוררים. האמירה המוסיקלית בו לא פחות רחבה ועמוקה, אלא שהמלים של השירים פשוט ממש טובות. אני מאמינה בכל מילה שאני שרה."

 

 

מחסן ישן של כלים מאת יהודה עמיחי, מתוך: "שירי אהבה"

מה זה? זה מחסן ישן של כלים

לא, זו אהבה גדולה שהיתה

חרדה ואושר היו בחושך הזה

ותקווה. אולי פעם הייתי פה

לא התקרבתי לראות.

אלה קריאות מתוך חלום

לא, זו אהבה גדולה

לא, זה מחסן של כלים.

מודעות פרסומת

3 thoughts on “מאפיה של אישה אחת ומוזיקה אלקטרונית ושנים-עשר שירי משוררים”

  1. השנה הייתה 2012.
    5 שנים אחר כך, אני מגלה את הפנינה המקסימה הזו.

    תודה רבה על הגילוי 🙂
    איזה כיף לנו על האינטרנט…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s