לא של מישהו אחר. שלנו.

"בתחום המזון, הצטברו במועצה לצרכנות תלונות שנוגעות בין השאר להעלאות מחירים סמויות באמצעות הטעיות במבצעים, הקטנת תכולת האריזות בעוד שהמחיר עליהן נותר כשהיה, חיובים בקופות במחירים גבוהים מהמוצג על גבי המוצרים, סימון כוזב של מחיר לפי יחידת מידה (המחיר ל-100 גרם או מ"ל), היעדר סימוני מחירים על מוצרים רבים, ואף סילוק צרכנים הרושמים את מחירי המוצרים כדי להשוות מחירים."

מתוך כתבה במוסף "דה מרקר", 12 במארס 2012, על זינוק במספר התלונות שנרשמו במועצה לצרכנות ב-2011.

"בספרה 'מה לאכול: איך לבחור מזון נכון ובריא במבוכי הסופרמרקט המודרני' בוחנת מריון נסל, פרופ' לתזונה, את שוק המזון בארצות הברית בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 ומתארת אותו בכלל ואת הסופרמרקטים בפרט כמלחמה אכזרית על תודעתם ותשומת לבם של הצרכנים, וגם על נשמתם ועל בריאותם. במלחמה זו האוכל המעובד הוא נשק להשמדת המונים, יצרניו הם סוחרי נשק, המפרסמים והמשווקים הם אסטרטגים ומצביאים, ואילו הצרכנים משמשים גם צאן לטבח וגם משתפי פעולה. לא פחות."

מתוך ספרה של רחל טלשיר "השיטה הסודית, 100 כללים פשוטים לאכילה בריאה", הוצאת כתר 2012

(אני שיחקתי בבובות וד', אנימטורית הבית, עשתה מזה סרטון)

והנה דוגמה לחנות שכבר פועלת בלונדון ומשמשת מודל לחנויות קואופרטיביות שכבר פועלות בספרד וביפן:

*** גילוי נאות: ב-22 ביולי 2013 הודעתי על פרישתי ועל הפסקת חברותי בקואופרטיב "שלנו" לאור ההבנה שאיני שותפה עוד לדרך ניהול הקואופרטיב, ואף חשוב מזה, לאור חוסר שביעות רצוני המתמשך מתוצאות הפעילות, או ליתר דיוק, היעדרן.

הפרישה מקואופרטיב "שלנו" לא הייתה התנערות מהרעיונות העומדים בבסיסו, בהם אני עדיין מאמינה, אף שאני מודה שציניות וחשדנות בכל הנוגע לרעיון הקהילתיות החלו להתרבות בי. רעיון יכול להצליח בדיוק במידה שבה האנשים שמנסים לממש אותו רוצים בהצלחתו יותר מבכל דבר אחר (תהילה, רווח אישי, תועלת אישית, קידום אישי וכיו"ב).